פסק-דין בתיק ע"א 12537-01-11

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת ריבה שרון) מיום 11.11.10 שסילק על הסף את התביעה שהגישו המערערות נגד המשיבים בת"א 36239-04-10 (להלן:- " התביעה") מטעמי התיישנות ומעשה בית דין (להלן:- " פסק הדין").

1.      רקע:

(א)                המערערות, חברות העוסקות ביזמות בניה ובניין, התקשרו עם המשיבה 1 (להלן:- " המשיבה"), חברה קבלנית לבניין, בשלושה הסכמים לביצוע עבודות גמר בשלושה בנייני מגורים שהקימו המערערות, לפי הפירוט הבא:-

(אא)   הסכם מיום 16.9.99 שנחתם ביחס לבניין 6/13 בגבעת שמואל בו התחייבה       המשיבה להשלים את העבודות עד ליום 14.3.01 (להלן:- " ההסכם            הראשון").

 (בב)  הסכם מיום 28.10.01 שנחתם ביחס לפרוייקט בגבעת שמואל בו התחייבה        המשיבה להשלים את העבודות עד ליום 1.1.03 (להלן:- " ההסכם השני").

(גג)     הסכם מיום 1.11.01 שנחתם ביחס לפרוייקט דירות מגורים ברעננה בו            התחייבה המשיבה להשלים את העבודות עד ליום 31.10.02 (להלן:-       " ההסכם השלישי").

המשיב 2 (להלן:- " המשיב"), מנהל ובעלים של המשיבה, ערב אישית להתחייבויות המשיבה על פי הסכמים אלה.

עבודות הגמר כללו, בין היתר, הוצאת טופס 4, מסירת הדירות לרוכשיהן, ביצוע כל התיקונים הנדרשים בעבודות, מתן אחריות על טיב העבודה ועוד.

(ב)                משסברו המערערות שהמשיבה אינה עומדת בלוחות הזמנים להם התחייבה ואף לא ביצעה חלק מהתחייבויותיה, החלה תכתובת ענפה בין הצדדים במהלך התקופה שבין סוף שנת 2002 ותחילת שנת 2003, בה התריעו המערערות בפני המשיבה על אי סיום העבודות והתמשכותן ודרשו ממנה לבצע את הנדרש ממנה (נספחים י1-י12 לתיק המוצגים מטעם המערערות).

ביום 28.4.03, שלחה המערערת 2 למשיבים מכתב סילוק יד מהאתרים [להלן:- " מכתב סילוק היד" - נספח י"א לתיק המוצגים מטעם המערערות; להלן:- " תיק המוצגים"].

(ג)                  לנוכח חילוקי דעות שהיו בין הצדדים באשר לתשלומים המגיעים למשיבה מהמערערות בקשר להסכמים, הגישה המשיבה ביום 21.7.03 תביעה לבית משפט השלום בתל אביב (ת"א 45174/03)  לתשלום שכר עבודה בסך של 1,230,394 ש"ח  (להלן:- " התביעה הראשונה").

(ד)                בכתב ההגנה של המערערות בתביעה הראשונה ובתצהירי העדות הראשית מטעמן, הן טענו שהמשיבה לא מילאה התחייבויותיה על פי ההסכמים ולכן יש להן זכות קיזוז מכל סכום שנתבע.

(ה)                ביום 8.12.05 בישיבה שהתקיימה בבית משפט השלום בתל אביב בתביעה הראשונה הורה בית המשפט (כב' השופטת מארק-הורנצ'יק) על מחיקת כל הסעיפים בכתב ההגנה של המערערות ובתצהירי העדות הראשית מטעמן הנוגעים לטענת הקיזוז (נספח ה' לתיק המוצגים). המערערות הגישו בר"ע (1047/06) על החלטה זו לבית המשפט המחוזי אולם בהמשך משכו אותה בהמלצת בית המשפט.

(ו)                  ביום 9.10.07 ניתן פסק הדין בתביעה הראשונה, במסגרתו נפסק לטובת המשיבים סך של 44,171 ש"ח בלבד לנוכח העובדה שהמשיבה השלימה באיחור את העבודות שהיו מוטלות עליה (העתק פסק הדין בתביעה הראשונה - נספח ז' לתיק המוצגים).

(ז)                 המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב ערעור על פסק הדין שניתן בתביעה הראשונה (להלן:- " הערעור הראשון"), בטענה שבית המשפט שגה בפסק הדין בתביעה הראשונה בכך שהסתמך על ראיות הנוגעות לטענת הקיזוז שהעלו המערערות.

(ח)                ביום 21.10.09 במהלך דיון שהתקיים בערעור הראשון, הסכימו הצדדים כי יינתן פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן:- " חוק בתי המשפט"). לטענת המערערות, שמירת זכותן להגיש תביעה נפרדת נגד המשיבים עמדה בבסיס הסכמתן למתן פסק דין על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. ביום 26.10.09 ניתן פסק הדין בערעור הראשון בו נפסק כי על המערערת לשלם למשיבה סך של 385,750 ש"ח על בסיס החוזה והעבודה שביצעה.

(ט)                ביום 27.4.10 הגישו המערערות את התביעה דנן. המשיבים טענו שיש לסלק את התביעה על הסף.

(י)                  בבסיס טענת המשיבים עומדת אמירתם שהמערערות שטחו טענותיהן באשר להפרות שביצעה המשיבה כבר בשנת 2001, ולכל המאוחר התקיימו הפרות המשיבה במועדים שנקבעו בהסכמים ביחס לזמנים שנקבעו לסיום העבודות. כך לשיטתם, ההפרות הנטענות של המשיבה נתגבשו לכל המאוחר חצי שנה לפני משלוח מכתב סילוק היד ולכן התביעה התיישנה ודין זה חל אף על עילת התביעה בנזיקין של המערערות.

(יא)             עוד טענו המשיבים, שאף אם בוחנים את תחילת מרוץ ההתיישנות במועד גילוי הנזק על ידי המערערות, לא תשתנה המסקנה שהתביעה התיישנה מאחר שמועד סיום העבודות נקוב בכל אחד מההסכמים ומרגע שחלף היה ברור למערערות לשיטתן, כי המשיבה מפרה את ההסכמים ונגרם להן נזק כתוצאה מההפרה. אף לנוכח נימוק זה טענה המשיבה, שלכל המאוחר מרוץ ההתיישנות החל בשלהי שנת 2002.